המערכת
THE NATALIE SANDLER METHOD™
הדרך שפיתחתי כדי לקחת נייליסטיות מהשלב שבו הן נמצאות אל הרמה הבאה שלהן. מערכת מקצועית שמרכזת את הידע והשיטות שלי ומלווה נייליסטיות לאורך כל הדרך.
גלי את השיטה ←הסיפור שלי
אז מי זו נטלי סנדלר?
לא רק ציפורניים, קורסים או עסק. אני בונה שיטות, שפה, סטנדרטים ומערכות. אני חושבת כמו חוקרת ומסתכלת על דברים פיזיים כמו אדריכלית. אני לא מסוגלת להסתפק ב"ככה עושים". אני חייבת להבין למה עושים, מה מחזיק את הדבר, איפה הוא עלול להישבר, מה עדיין לא פתרו ואיך אפשר לבנות אותו נכון יותר.
יש לי יכולת מאוד חזקה לזהות מתי משהו נשמע טוב, אבל לא באמת מדויק. אני יכולה לעצור על כל דבר קטן. ואולי חלק מהאנשים יראו בזה קטנוניות, אבל אני אגיד לך שאני מרגישה שאפילו מילה אחת לא מדויקת יכולה לשנות מחשבה שלמה. אני לא מחפשת להישמע חכמה. אני רוצה לומר את הדברים בדיוק כמו שאני רואה אותם.
אני גם לא מורה שמעבירה ידע. אני מנסה ללמד נשים לחשוב. אני לא רוצה שהתלמידה תחזור על הפעולות שלי, אלא שתבין מה היא רואה, למה היא עושה ומה עליה לשנות כשהמציאות מולה משתנה. אני לא רוצה לקצר להן את הדרך במובן של לדלג על ההבנה. אני רוצה לחסוך להן את הטעויות המיותרות שאני כבר שילמתי עליהן בעצמי. לכן הטעויות שלי לא מביישות אותי. מבחינתי הן הופכות לחומר לימוד. אני לא באמת מפחדת לטעות. אני מפחדת לא להבין את הטעות ולחזור עליה שוב.
אני לא מחפשת סיבות. אני מחפשת מנוף. כשמישהי אומרת שאין לה ביטחון, אני לא רוצה להישאר שעות בתוך השאלה "למה". אני רוצה לדעת מה אפשר לעשות עכשיו כדי שהמצב ישתנה. אני יכולה להיות מאוד רגישה, אבל אני לא מאמינה שרגישות צריכה להשאיר אדם חסר אונים. מבחינתי אפשר להבין כאב, להכיל אותו, ובאותה נשימה גם לקחת אחריות.
יש בי שילוב מעניין מאוד של לב עצום וסטנדרט מאוד גבוה. אני רואה נשים באמת. אני מבינה שהן לא תמיד מגיעות אליי רק כדי ללמוד מקצוע. לפעמים הן מגיעות כי הן רוצות לשנות את הדרך שבה הן רואות את עצמן. אני רוצה לתת להן הרבה, אבל אני לא מוכנה שהנתינה שלי תהפוך לדרישה, לתלות או לחוסר כבוד לגבולות שלי. אני חמה מאוד, אבל לא זמינה לכולם בכל מחיר. וכשאני סוגרת דלת, זה בדרך כלל לא מפני שלא אכפת לי. להפך: אכפת לי יותר מדי מאיכות הדבר שנמצא מאחוריה.
אני שאפתנית מאוד, אבל השאפתנות שלי לא באה לידי ביטוי רק ברצון להצליח או להתפרסם. אני רוצה להשאיר משהו אחריי. ספר, שיטה, מערכת, מוצרים, שפה מקצועית, סטנדרט חדש. אני לא רוצה רק מקום בתוך התחום. אני רוצה להשפיע על האופן שבו התחום חושב ועובד. ועם כל מה שכבר עשיתי, עדיין יש בי משהו שלא מסכים להכריז שהגעתי לקצה גבול היכולות שלי. לכן אני לומדת, נבחנת, מתחרה, חוקרת ומפתחת מחדש דברים שכבר יכולתי פשוט להמשיך ללמד כפי שהם.
אני גם לא אישה חסרת פחד. להפך. אני מפחדת, מתרגשת, נפגעת, מתעייפת ולעיתים גם מטילה ספק בעצמי. אבל הפחד אצלי הוא לא הסמכות שמקבלת את ההחלטה האחרונה. אני יכולה לפחד מהמצלמה ובכל זאת לצלם. לפחד מהתחרות ובכל זאת להתאמן. לא לדעת בדיוק איך החזון יתממש, ובכל זאת להתחיל לבנות אותו.
